היצירה עבורי היא דרך חיים.
מאז שאני זוכרת את עצמי, היצירה תמיד העניקה לי תחושת שייכות וחיבור עמוק לחיים. במהלך השנים התנסיתי במגוון חומרים והמשיכה שלי לציור הייתה חזקה ביותר.
כשחוויתי לראשונה ציור בצבעי מים, לפני כעשור במסגרת לימודי תראפיה, הרגשתי שמשהו חדש נפתח בתוכי, הוקסמתי מהנגיעה הישירה שלהם לרבדים עמוקים בתוכי, הבנתי את המשמעות של הציור האינטואיטיבי ועם הזמן החוויה החלה לחלחל לכל רובד בחיי.
כיוצרת, פגשתי לא פעם ב"תקיעות" ו"חסימה יצירתית" שלוו בתחושת תסכול, שכן הצורך ליצור היה מאוד עצמתי אך לא הרגשתי את ה"מוזה", אותה תחושה מסתורית שנותנת לנו את החופש ליצור משהו חדש.
למזלי, פגשתי מורה נפלאה, שלימדה אותי שאין צורך להישאר בתסכול. אפשר פשוט להתחיל ממשהו, בלי לדעת לאן זה יוביל. לשחרר ציפיות והעיקר לשמור על התנועה. 
כך מצאתי את עצמי חוזרת לצבעי המים. לאט לאט הם החלו לחלחל לעמקים חדשים שביקשו להתגלות ולמדתי שתהליכי יצירה זקוקים להזנה ולתנועה מתמדת. ומתוך כך נוצרה לה סדנה המזמינה אליה נשים, ליצור יחד במרחב השראה, נטול ביקורת, אינטימי ותומך.